פסק-דין בתיק דמ"ש 1362/09

1.      בתיק זה הוגשה מצד הנתבע שכנגד, אשר עבד בשירות התובע שכנגד       ב"פיצוציה" שבבעלותו של האחרון תקופה          בת כ- 4 שנים, תביעה לתשלום         הפרשי שכר, תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות, זכויות נלוות ופיצויי            פיטורים, בסך כולל של קרוב לשלוש מאות אלף ש"ח.

           התובע שכנגד, מצדו, הגישכתב הגנה בו טען שהתובע פוטר משום שנתפס        גונב מקופת העסק, ועל כן נשללה זכאותו לפיצויי פיטורים, וכן הגישתביעה        שכנגד על סך כולל של קרוב לארבע מאות אלף ש"ח, בה נטען, בעיקר, כי הנתבע         שכנגד נתפס, לאחר תקופת עבודה שממושכת בשירותו, גונב ממנו כספים,             שתובע שכנגד             מעריך שהצטברו כדי הסך של כ-350,000 ש"ח, ובנוסף תבע            50,000ש"ח בגין סחורה שלהערכתו נגנבה ממנו ע"י הנתבע שכנגד.

            הנתבע שכנגד טען כי המקרה היחיד בו לקח כסף מהקופה היה כאשר לקח 20 ש"ח לצורך קניית סיגריות.

  2.       בין הצדדים הושג, בשלבים מוקדמים של הדיון בבית הדין, הסכם דיוני לפיו   ייבדק כל אחד מהם בפוליגרף, ולממצאי הבדיקה תהא השלכה על ההתדיינות            בניהם, אשר היקפה, בדיעבד, היה שנוי במחלוקת.

            מכל מקום, לשני הצדדים נערכה בדיקה, והנתבע שכנגד נמצא כמי שאיננו        דובר אמת כאשר השיב בשלילה לשאלות הבאות "מלבד 20 השקלים שלקחת             האם גנבת סכומי כסף מהפיצוציה?";"האם לקחת לכיסך סכומי כסף מהפיצוציה ללא        ידיעת ברוך מלבד 20 השקלים?".

            בעקבות זאת ביקש התובע שכנגד כי התביעה העיקרית תידחה ותביעתו            תתקבל במלואה, תוך שטען שתוצאה כזו מתחייבת מהסכמת הצדדים, בעוד     שהנתבע שכנגד הכחיש כי כך הוסכם, וטען שתוצאה כזו גם אינה משתמעת           מלשון ההסכמה הדיונית.

            לאחר הגשת טיעוני הצדדים החליט בית הדין כי לא ניתן לומר שהיתה קיימת             הסכמה לפיה לאור תוצאת בדיקת הפוליגרף, היא ובילתה אין, לא רק שיש      מקום לדחות תביעה לזכויות מכוח חוקי מגן (תוצאה שב"כ הנתבע שכנגד             הודיע כי מסכים הוא לקבל עליו), אלא שיש לחייבו לשלם למעבידו כ-             400,000 ש"ח בגין כספים וסחורה שעל פי הנטען גנב ממנו.  

            מסקנת בית הדין הייתה כי על התובע שכנגד, עדיין מוטל הנטל להוכיח לא רק             זאת שהנתבע שכנגד נטל ללא רשות סך של מספר עשרות שקלים שבנטילתו     הודה לבסוף, אלא מה היקף הכספים שנטל שלא כדין ויש לחייבו בהשבתם,      כאשר תוצאת בדיקת הפוליגרף תשמש חלק ממכלול הראיות שיוכל התובע             שכנגד לעשות בהן שימוש.

3.         הצדדים הגישו, אם כן, תצהירי עדות ראשית ונחקרו על האמור בהם בפנינו,   כאשר מצד התובע שכנגד הובא גם העד עו"ד אלי סגל, ומטעם הנתבע שכנגד            הובאה עדותו שלו בלבד.

            לאחר ששמענו את העדויות שהובאו בפנינו, ועיינו בראיות שהוצגו, באנו לידי המסקנה שלא הורם ע"י התובע שכנגד נטל הראיה, להוכיח שהנתבע שכנגד           נטל ללא רשות וללא תמורה סחורה מהפיצוצייה או כספים מהקופה מעבר           לסך של 20 שקלים שבלקיחתו הודה.

            מסקנתנו זו מושתתת על הנימוקים המצטברים שדלקמן -

            ראשית - לא הובאה כל ראייה ברורה, שעל בסיסה ניתן להסיק, ולו ברמת       וודאות של מעל 50%,  שהנתבע שכנגד נטל כספים בסכומים כלשהם.

            חרף העובדה שבפיצוציה הוצבו מצלמות, ובהן תועדו שעות נוכחות רבות של    הנתבע שכנגד, לא ניתן לראות בבירור מעשה כזה או אחר שממנו ניתן להסיק     בוודאות שנגנב ע"י הנתבע שכנגד סכום מסוים כזה או אחר.

            די באמור לעיל כדי לקבוע שלא הונחה התשתית שתאפשר חיובו לשלם לתובע שכנגד סך של מאות אלפי שקלים.

            ודוק - לא נעלמה מעיננו תוצאת בדיקת הפוליגרף ומשמעותה, ממנה עולה כי   הנתבע שכנגד לא אמר אמת כשטען שלא נטל סך העולה על אותם 20 ש"ח בהם       הודה.  ברם - אין די בכך כדי להצדיק קביעה שהוכח שנטל או גנב סכומים             כאלה או אחרים.

            שנית - מוצאים אנו שמכלול התנהלותו של התובע שכנגד, שטען שכבר             כמחצית השנה לאחר תחילת עבודתו של הנתבע שכנגד בשירותו החל לחשוד     שהוא נוטל ממנו סחורה ובעקבות זאת אף התקין מצלמות, ויחד עם זאת          המשיך להעסיקו משך שלוש וחצי שנים נוספות, עולה בקנה אחד עם ניסיונו             לטעון שהנתבע שכנגד גנב ממנו כ- 100,000 ש"ח בממוצע לשנה, סכום אשר           לטענתו קרוב לשיעור הרווחים מאותו העסק.

            שלישית - נסיבות שאינן שנויות במחלוקת גם לטענת התובע שכנגד, פוגמות    אף הן באפשרות לשייך באופן חד משמעי כל חסרים אפשריים בתזרים     המזומנים של העסק - לנתבע שכנגד, והן העובדה שבפיצוציה הועסקו עובדות נוספות חוץ מהנתבע שכנגד, ושהעסק הופעל בהקשרים מסוימים ולעיתים לא             נדירות גם על בסיס מזומן, והתובע שכנגד הודה שהיה משלם לספקים "הרבה             פעמים" במזומן, החזיק כסף מזומן מחוץ לקופה, "פרט שיקים" ועוד.

            רביעית - הוצגה בפנינו טיוטת הסכם שערך עו"ד אלי סגל, שייצג בזמנו             ולצורך העניין את התובע שכנגד.

            אמנם, אין חולק שמדובר בטיוטה שלא נחתמה, אולם התובע שכנגד עצמו        הצהיר כי היא שיקפה לכאורה הסכמות והבנות שהושגו במשרדו של עו"ד          סגל, והתובע שכנגד אף הלין על הנתבע שכנגד בגין העובדה שהתחמק מלחתום             עליו.